רגע לפני שמתחילים
הכי קל זה להתחיל. להתחיל הוראה מתקנת, להתלהב, להבטיח לעצמי ולמורה שאתאמן כל יום בבית.. חצי שעה לפחות!
אבל בדרך.. החיים.. שיעורי בית, טלוויזיה, חברים, חוגים, מבחנים…
אז מה אפשר לעשות? או!
ההתחלה היא להבין שיש בעיה וצריך לטפל בה, ושאם אתעלם ולא נטפל – הבעיה לא תעלם. (וזה שלאבא או אמא היו או שעדיין יש את אותן בעיות לא אומר שגם הילד צריך לחוות את התסכולים שהם חוו, ולעשות את הבחירות שלו בחיים מחוסר ברירה). כל שנה רמת הקושי עולה ועולה. לא לטפל= הילד חווה יותר כישלונות ויותר תסכולים.
וההמשך- ללכת צעד צעד, עקב בצד אגודל, להתחייב ולהבטיח לעבוד בבית, אבל לא “להתלהב” ולהבטיח דברים שיהיה לך קשה להתמיד בהם לאורך זמן. או במילה אחת: התמדה. עדיף להתחיל לאט ולהגביר את הקצב מלהתחיל מהר ולעבור לניוטרל..
אז שלוש ארבע ולעבודה!