לחיות עם הפרעת קשב וריכוז
אחת השאלות הכי נפוצות בתחום הטיפול בלקויות למידה היא סביב ריטלין. חייבים לקחת את התרופה? זה סם? יש לה תחליפים טבעיים? יש משהו שאפשר לעשות במקום לקחת את התרופה?
אני אנסה לענות בקצרה על השאלות, ולהציע את האלטרנטיבה שלי.
לא חייבים לקחת את התרופה. גם לא חייבים להרכיב משקפיים כשרואים מטושטש, אבל בדרך כלל כשיש לנו בעיה אנחנו מטפלים בה. הפרעת קשב היא בעיה, ויש טיפול תרופתי שעוזר לטפל בבעיה.
לריטלין, כמו לכל תרופה אחרת, עלולות להיות תופעות לוואי. רובן יחלוף עם הזמן וההסתגלות לתרופה. כמובן שחשוב מאוד שרופא (נוירולוג או פסיכיאטר) יעקוב בהתחלה ויעזור למצוא את המינון המתאים, בו יהיו כמה שפחות תופעות לוואי וכמה שיותר תועלת מהתרופה.
תחליפים טבעיים? יש בשוק המון תחליפים. כמו תמיד, כשהביקוש גדול, כך גם ההיצע. אבל עד היום מחקרים לא הוכיחו שיש טיפול אלטרנטיבי שעוזר להפרעת קשב וריכוז (בניגוד לריטלין ודומיו).
אז מה האלטרנטיבה שלי? להפרעת קשב וריכוז יש בסיס נוירולוגי-מוחי (זה אמיתי, הילד שלכם הוא לא סתם עצלן!), והיא משפיעה על איכות החיים בצורה משמעותית. היא פוגעת בביטחון העצמי, ביכולת האקדמית ובמצב החברתי. בדרך כלל הטיפול התרופתי מאוד עוזר ועושה את ההבדל. אבל גם אחרי שהטיפול התרופתי פג- ההפרעה נשארת. וההפרעה נשארת גם כשמתבגרים. אז חשוב לתת טיפול תרופתי, אבל גם חשוב ללמוד לחיות עם ההפרעה, לתת כלים כדי להתמודד עם המכשולים שהכי מפריעים לתפקד ביומיום.
אז איך חיים עם ההפרעה?
חשוב לקבל טיפול נלווה לטיפול התרופתי- הדרכה להורים ואסטרטגיות, ויש גם דברים שאפשר לעשות לבד בבית.
הדרכת הורים נותנת להורים כלים להתמודד עם ילד עם ADHD, עם הדרישות הייחודיות במצב הזה ומסייעת לבנות מסגרת וכללים משפחתיים מתאימים.
חשוב לבנות תוכנית אימון אישית וללמוד אסטרטגיות שיעזרו להתגבר על המכשולים האלו. למשל, איך מתארגנים לפני יציאה מן הבית, כדי לא לשכוח שום דבר, איך מתכננים את הזמן בצורה נכונה ומספיקים ללמוד למבחן או לקרוא מאמר? איך עוזרים לילד ללמוד להכין שיעורי בית בזמן קצר? מומלץ מאוד שהטיפול יהיה תחת השפעת התרופה על מנת שיהיה יותר אפקטיבי.
ומה אפשר לעשות לבד בבית, בלי לשלם עוד כסף לגורם מטפל? מומלץ לשחק במשחקי חשיבה כגון שחמט, סודוקו, פתירת תשבצים ועוד, שמגבירים את טווח הקשב ומאמנים את המוח, וכן לעסוק בפעילות ספורטיבית.
המטרה היא להגיע למצב שבו חיים עם ההפרעה, ולא למרות ההפרעה. כלומר להגיע למצב שבו אחרי תקופה של שימוש בריטלין (לחלק זה יקח כמה חודשים ולאחרים כמה שנים, תלוי בגיל, בעוצמת הקשיים ובמודעות) כבר מכירים את ההרגשה של ‘איך זה להיות מרוכז’, והטיפול המשלים מסייע בזיהוי המכשולים ובלמידת הדרכים להתמודדות איתם. ואז פחות זקוקים לתרופה באופן שוטף, וניתן להוריד בהדרגה את השימוש בריטלין בחיי היום יום, ולהשתמש בו כשיש מבחן חשוב או ראיון עבודה למשל. זה כמובן תלוי בבן אדם ובעוצמת ההפרעה, אבל המטרה לדעתי צריכה להיות ללמוד לחיות עם הפרעת קשב וריכוז, ולא לנטרל אותה.
חשוב ללמוד לחיות עם הפרעת הקשב והריכוז, כי המינון והסימפטומים לרוב נחלשים בשנות העשרים, אבל הם לא נעלמים לאחר מבחן הבגרות האחרון.
6 בMay, 2015 בשעה 6:02
Tonodhcwu! That’s a really cool way of putting it!