אני מאוד אוהבת לקרוא את הטור השבועי של מאיר שלו במוסף לשבת של ‘ידיעות אחרונות’.

משהו בכתיבה שלו מזכיר לי את ארץ ישראל הישנה והטובה. בטור מה- 28.1.11 הוא סיפר שבילדותו היה נהוג בבית הספר בנהלל ט”ו בשבט נקרא חג לאילן וחגגו אותו בחידון על צמחים ועצים שונים, במקום לנטוע עוד ועוד עצי אורן. כהכנה לחידון השנתי, הוקדשו שעות רבות להכרת הטבע בנהלל ובסביבתה- צמחי בר, מאכל ונוי, ובכל כיתה נדרשו הילדים להכיר יותר ויותר עצים.

זה הזכיר לי את טיולי השבת המשפחתיים, עם מגדיר הצמחים, את ההסברים של אבי על כל צמח שפגשנו בדרך. והתגעגעתי לטיולים של פעם. הבטחתי לעצמי כבר כל כך הרבה פעמים שבשבת הקרובה ניקח איתנו את מגדיר הצמחים, אבל זה כמעט לא קורה. וכשלוקחים את המגדיר- הוא בדרך כלל נשאר סגור.

מאיר שלו גרם לי להתגעגע לטיולים המשפחתיים של ילדותי, וגם לרצון שלנו לדעת. אוטוסטרדת המידע באינטרנט גורמת לנו להיאטם, לא לרצות לשמוע וללמוד יותר, גם ככה אפשר למצוא את התשובה בגוגל מיד. אני לא אתפלא אם כבר פותחה אפליקציה לזיהוי צמחים (ואם לא- כל הזכויות שמורות, דיר בלאק!!).

ואיך זה קשור לילדים עם קושי בהבנת הנקרא?

מניסיוני, לרוב הילדים שמתקשים בהבנת הנקרא חסר ידע כללי. הידע הכללי שלנו הוא כמו רשת, ככל שיש לנו יותר מידע- הרשת תהיה צפופה יותר, ונוכל ללמוד בקלות דברים חדשים. אז למרות שאפשר למצוא את כל התשובות בגוגל- כדאי וחשוב להכיר, ללמוד ולהבין כמה שיותר דברים. התנסות מוחשית הופכת את הלמידה למשמעותית ולכזו שתזכר יותר טוב.

למי שחגג את ט”ו בשבט ולמי שעדיין לא-

אני קוראת לך לצאת בשבת הקרובה לטבע, עם מגדיר הצמחים, לפתוח אותו ולחפש לפחות צמח אחד. אפילו צמח מוכר, רק בשביל להיזכר בטיולים של פעם. מי יודע, אולי נהנה כל כך שנעשה את זה שוב?

לילדים זה יהיה שיעור חשוב:

למרות שאפשר להשיג את התשובה מיד באינטרנט, אנחנו נצא לטבע, נגע בצמחים, נמשש ונריח, נדפדף בספר, ונתענג על החיפוש. תשובות שלוקח לנו זמן למצוא בדרך כלל ייחרטו בזיכרון ולא ישכחו במהרה.

אתם מוזמנים לשתף בחוויות מהטיול!

כתבות אחרות

• שינית לבן שלי את החיים! (0)
• איך אפשר לקרוא את זה? נפלאות המוח האנושי (3)
• על מה לא לוותר באבחון? (2)
• שמתם לב שאתם מסבירים לבנים ולבנות שלכם בצורה שונה? (1)
• (0)